השבוע התרחבו שולי המוות שלנו והגיעו עד אוסטרליה. בחיבוק הדוב שלנו ביססנו את הטענה האנטישמית, שהיהודים הם קודם כל יהודים ורק אחר כך אזרחים נאמנים של המדינה שבה הם חיים. האיום במוות מאחד מבחינתנו את כל היהודים בעולם. נהפכנו לאוכלי מוות, ויש הסבורים שזאת מחמאה. הצדקות יש לנו מפה עד לירושלים, אבל בסופו של דבר נהיה דומים לגרמנים שרצחו את אבותינו.
נקודת האור היחידה ברשימה האפוקליפטית המדויקת היא "קץ הציונות". הציונות מאיינת עצמה מבפנים ואולי אחריה יקום דבר חדש שיאפשר בניית חברה מתקדמת, הומניסטית ושוחרת שלום. האם בני דורו של יוסי קליין (ושלי) יזכו לראות זאת? ספק.